המודעות של המגזר החרדי לאלימות במשפחה הולכת וגוברת. לאט לאט קמים עוד מוסדות טיפוליים המותאמים למגזר החרדי. אך אני תוהה, היכן הגברים האלימים בסיפור? מי “מטפל” בהם? ומדוע רבני המגזר לא לוקחים על עצמם את האחריות לטיפול בבעיה.
למרבה הצער, אלימות במשפחה היא תופעה שאינה פוסחת על אף אוכלוסייה או מגזר וקיימת מאז ומעולם גם בחברה החרדית.
בשנת 2018 ההערכה הייתה כי בישראל ישנן 20,000 נשים נפגעות אלימות המשתייכות לחברה החרדית.
לאחרונה, נשים חרדיות מצליחות לשבור את קשר השתיקה בנוגע לאלימות שעברו, ועולה המודעות לדרכים שבהן אפשר להיחלץ ממעגל זה. כמו פנייה לארגונים חרדים שהוקמו על מנת לטפל בתופעה זו: יד שרה, מרכז תהל וארגון בת מלך.
אך עדיין, לרוב, אלימות במשפחה בעולם החרדי זוכה להכחשה מוחלטת מצד הקהילה ולעתים אף לתמיכה חיובית בבעל המכה. זהו מגזר שמחנך לטובת החברה על פני טובת הכלל ולכן, ברוב המקרים האישה משלמת את המחיר ולא הגבר.
הגיע הזמן שהגברים ייקחו על עצמם את האשמה ויקבלו טיפול ראוי לבעיותיהם.
בעיניי, הרבנים הם המוקד העיקרי שיכול לטפל בבעיה זו ולהפחיתה בצורה משמעותית.
בחברה החרדית יש לרבנים כוח גדול מאוד. הם זוכים לכבוד מעצם היותם חכמים ובעלי ידע בהלכה ויש להם השפעה גדולה על הציבור השומע את דבריהם בשקיקה. ולכן, מוטב שהרבנים במגזר החרדי יבינו את גודל הבעיה ויתחילו לפעול לפתרונה.
הסתמכות על מקורות ההלכה בה המגזר החרדי מאמין בחירוף נפש יכולה אף לסייע מאוד. קיימות הלכות רבות העוסקות באיסור מפורש על אלימות בהן הרבנים יכולים להיעזר והנה כמה מתוכן:
“הכעס מידה רעה היא עד למאד וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר וילמד עצמו שלא יכעוס ואפילו על דבר שראוי לכעוס עליו” (“משנה תורה”, הלכות דעות, ב: ג)
“המכה אשתו – עבירה היא בידו, כמכה חברו” (שו”ע אבן העזר, רמ”א סימן קנד ג). שעל המכה חבירה נאמר “כל המרים עליה יד להכות אע”פ שלבסוף לא הכה – נקרא רשע“. ואצל אשתו זה חמור יותר כי היא קרובה להצטער. והמצער את אשתו עובר על איסור אונאה שהוא איסור תורה. בגמרא (בבא מציעא נט.)
לדעתי, באחריות הרבנים להקים וליזום תוכניות לניהול כעסים הפועלות על פי ההלכה שיותאמו לגברים במגזר החרדי מבחינת הצרכים השונים:
- התאמה מגזרית – גברים בלבד ללא נשים
- למידה פרונטלית- מכשירי אונליין אינם נמצאים בהישג יד
- דיסקרטיות – ללא חשש “ממה יגידו” בקהילה
- שעות גמישות ונוחות- שאינן מתנגשות בשעות התפילה והלימוד
בנוסף, קיים צורך בהתרעה לגברים אלימים שלא יקשיבו להוראות הרבנים כנגד האלימות במשפחה, הם “יחטפו” סנקציות חמורות כנגדם מהקהילה כמו: חרם, איסור השתתפות בתפילה ועוד.
אני מאמינה שתוכנית זאת תהווה פתרון ממשי ויעיל לטיפול בעיית האלימות במשפחה במגזר החרדי וכולי תקווה שהבנה זו תגיע לרבנים וזה אכן יצא לפועל.
הכותבת – מתן לוי, היא סטודנטית לעבודה סוציאלית שנה א’ באוניברסיטת בר-אילן.