מעולם לא התעמקתי במחשבה על המוח או על קרומיו, פשוט שמחתי שמצוי באמתחתי אחד תקין. תמיד הייתי אדם בריא, בגופי, נפשי ומחשבתי. יום קיץ אחד, במהלך שירותי הצבאי, בבסיס שכוח אל בדרום הארץ, חשתי לא טוב. ייחסתי את תחושותיי הפיזיות לאקלים וחשבתי לעצמי, הנה עוד התייבשות אופיינית. הלכתי לחובש במרפאת הבסיס אך הוא פטר את עצמו בכך שאמר שהיום גם ככה אני יוצאת הביתה ושזה יעבור לי, אך בדרך הביתה מצבי הורע.
למחרת ניגשתי לביקור רופא, המוסד שאמור לטפל בחיילים כאשר הם בבית. שם נאמר לי שכנראה התייבשתי ונשלחתי הביתה. יומיים לאחר מכן הודעתי להוריי חגיגית- קחו אותי לבית חולים, הסצנה הזו גדולה עליי. בבית החולים עברתי סדרת בדיקות והאחרונה שבהן נקראת ‘ניקור מותני’- פעולה בה נוטלים דגימה מהנוזל המוחי- שדרתי. בדיקה כואבת מאוד, במהלכה הוחזקתי על ידי שלושה אנשי צוות, ובסיומה צללתי לשינה עמוקה. כאשר התעוררתי, ישב מולי מנהל המיון. הוא שאל אותי מספר שאלות והובן לי שלקיתי במנינגיטיס, דלקת קרום המוח בצורתה הוויראלית. אני חייבת להתוודות שעד אותו רגע לא הייתי מודעת לקיומה של הדלקת.
מפה לשם, עבר עליי שבוע נהדר של טיפול, מנוחה והחלמה, הייתי עטופה באהבה.
לאחר עזיבתי את בית החולים, עשיתי מחקר קטן משלי. רציתי להבין עד כמה שניתן ממנועי החיפוש באינטרנט, מהי דלקת קרום המוח, איך נדבקים בה, מהי הסטטיסטיקה. הבנתי שלא ברור איך נדבקים בדלקת. גיליתי וכך גם חוויתי בעצמי שתסמיני הדלקת דומים לתסמינים של כמעט כל מחלה. והתסמינים הם: חום גבוה פתאומי, בחילות והקאות, סחרחורות, בלבול וחוסר התמצאות, ישנוניות וירידה בתפקודים המנטליים, כאבי ראש. כולם תסמינים של מחלות נוספות אך יש תסמין נוסף שרלוונטי רק לדלקת קרום המוח והוא קישיון עורפי- קושי בלהוריד את הסנטר לעבר החזה מלווה בכאבי ראש וצוואר.
בחיפושיי נחשפתי לכמות נכבדה של מקרי מוות של חיילים בשירותם הצבאי מדלקת קרום המוח שלא אובחנה בזמן, דבר שהפתיע אותי כי תשעים אחוזים מחולי דלקת קרום המוח הם ילדים עד גיל 5. יחסית למחלה שאין לה מודעות רבה בקרב הציבור, הופתעתי לגלות את מקרי המוות הרבים.
בערך חודש וחצי אחרי אשפוזי, שמעתי על חייל גולני שהתלונן על כאבי ראש חזקים מאוד ולאחר שבוע, התגלתה אצלו דלקת קרום המוח והוא נפטר לאחר כמה ימים. הייתי שבורת לב לנוכח הסיפור והמחשבה שיכולתי אני להיות באותה נקודה בדיוק. הובא לידיעתי כי נפטרים רבים, התלוננו במשך מספר ימים על הרגשה לא טובה שהלכה והידרדרה ולבסוף מתו.
השאלות שעלו לי בעקבות הקריאה הן: האם ניתן להעלות את המודעות למחלה זו? האם ניתן למנוע את מקרי המוות המיותרים האלו? התשובות הן כן. קיים חלק מהאוכלוסייה שיותר מודעים למחלה כיוון שהם בקבוצת סיכון לחלות בה, אך החלק שלא מצוי בקבוצת סיכון כמעט ואינו מודע למחלה. הצעתי היא להעלות את המודעות למחלה- להעביר הרצאות בנושא בבתי ספר, באוניברסיטאות, בקופות חולים ובבסיסי צה”ל. ברגע שאנשים יהיו מודעים למחלה ולתסמיניה, הם יוכלו לכוון את הרופא שלהם לכך שאולי הם חולים בדלקת קרום המוח ולמנוע מוות מיותר. אני מקווה שבכך אנשים יוכלו לקחת ברצינות אדם המתלונן על כאבים הולכים וחוזרים ולא להתעלם ממנו.
לסיכום, אאחל לכם שתפקחו את העיניים לגבי עצמכם וסביבתם, היו ביקורתיים. ברכת רפואה שלמה!
מאמר דעה מאת: עמית וקסלר – סטודנטית לעבודה סוציאלית בבר אילן, פורסם בינואר 2017