מאת דפנה שם טוב
הנחות היסוד:
- התבססות על דיווח החוויה המודעת של הפרט (phenomenology) ללא פרשנות או חיפוש תיאוריות.
- המטרה של הגישה היא לגלות את העולם הפנימי והייחודי של החוויה של כל פרט, מבלי תיאורים אוניברסליים. אצל הגישות האקזיסטנציאליסטיות אין חשיבה סיבתית.
- המטרה היא תיאורית. אין ניסיון להסביר וישנה דחייה מוחלטת של הסברים סיבתיים (בטענה שהם מתאימים למכונות ולא לחוויה של בני אדם).
- כך, יש דחייה של הסברים דטרמיניסטיים לפיהם העבר קובע את החוויה של ההווה או דחפים קובעים התנהגות.
- דחייה של גישות הטוענות שמאחורי החוויה מסתתר משהו אחר (אין מבנים, צרכים או דברים אחרים חוץ מהחוויה עצמה). כלומר, אין התייחסות לגופים כגון איד, אגו וסופר אגו. לפי גישות אקזיסטנציאליסטיות לא מסתתר כלום מאחורי החוויה. ברגע שמפסיקים להסביר את החוויה נותרת התחושה.
- דחייה של תיאוריות של אישיות כיוון שהן מהוות ניסיונות לתת הסברים אוניברסליים למשהו שהוא ייחודי ושונה מאדם לאדם. יש חוויה אך אין אישיות שניתן לתאר באופן מסודר לפי מבנים, קונפליקטים וצרכים. כל ניסיון להסביר את הנפש הייחודית יחטא למטרה ויוביל אותנו להסתכל על עצמנו ועל האחר כעל מכונה.
- דחייה של גישות הרואות באדם חפץ או מכונה. לפי קטע זה כל ניסיון להרכיב תיאוריה על האישיות הוא בגדר דה-הומניזציה לאדם. כלומר, כאשר אנו מתייחסים למטופלים כתהליכים ומיכלים, הם הופכים לחפצים עליהם ניתן לשלוט ולנצל. גרוע מכך, במצב זה מונעים מהם להיות חופשיים ולקחת אחריות על חייהם.
כיצד ניתן “להתעלות מההוויה בעולם”:
- בתוך רגע נתון אנו יכולים להיות “מעבר לעולם”. באינסוף האפשרויות שניתנות לנו לחוות את העולם.
- בינסוונגר דיבר על Being-Beyond-the-World כמשקף את אינסוף האפשרויות של האדם להיות בעולם ואת מלוא החופש שלו לגלות הוויות אלו. בכל רגע נתון אנו יכולים להיות בכל מקום אחר, לחוש תחושות ורגשות אחרות. זוהי היכולת האנושית להיות בו-זמנית גם בעולם וגם מעבר לעולם. לעומת זאת, לפי רוג’רס למשל, האורגניזם יודע מה הוא אמור להיות. כלומר, מכל האפשרויות חיים אותנטיים הם אלה שמבטאים בחירה במה שאנו אמורים להיות ומגשימים אותו.
- לפי גישות אקזיסטנציאליסטיות חיים אותנטיים משמעם מיצוי כל האפשרויות שעומדות בפני הפרט. זהו תנאי לחיים אותנטיים (Authentic life). כלומר, אין משהו נכון. הנכון הוא אשליה. לעומתן רוג’רס, כמו כנסיות, אומר מהו הנכון. לפי גישות אקזיסטנציאליסטיות יש לפתח מודעות לכך שיש אינסוף אפשרויות, לבחור באפשרות המועדפת ולהיות מודע לכך שבו זמנית מפספסים הזדמנויות אחרות, שניתן לבחור בהן בעתיד.
- חיים לא אותנטיים (Unauthentic life): הכחשה או בריחה מכל האפשרויות הפתוחות בפני הפרט או כאשר ההוויה שלו מוכתבת על ידי אחרים או הסביבה.
- האדם חופשי לבחור כל סוג של חיים לעצמו.
חופש, אחריות, חרדה ואשמה אקזיסנטנציאליסטיות:
- לפי גישות אקזיסנטנציאליסטיות, כדי לחיות את הייחודיות יש להיות מודע לכך שחיים ברגע הנתון ובהוויתו, ולכך שקיימות אפשרויות נוספות.
- במונח Being-Beyond-the-World טמונה המשמעות של המושגים הבאים:
- חופש קיומי – התודעה שאנו חופשיים לבחור בין כל האפשרויות הקיימות ברגע נתון.
- אחריות קיומית (לבחירות שאנו עושים) – האחריות שאנו נוטלים ברגע שאנו בוחרים. בהעדר מבנים, קונפליקטים וכו’, כך שאנו בוחרים את פעולותינו, איננו יכולים להסיר מעלינו את האחריות. אין מפלט מלקיחת האחריות. להיות חופשי משמעו להיות אחראי על פעולותינו.
- חרדה קיומית (נוכח כל אפשרויות הפתוחות) והמצב שבחירה אחת תוביל להחמצה של אחרות. חרדה קיומית לפי הגישה האקזיסטנציאליסטית היא תנאי קיומי. למעשה, האפשרויות כה פתוחות בפנינו, וברגע שלקחנו אחריות החמצנו הזדמנויות אחרות. לנוכח ההחמצות האפשריות, האפשרויות המבוזבזות וההתחייבויות שלנו מופיעה חרדה. לפי הגישה האקזיסטנציאליסטית בכל רגע נתון נחוש חרדה קיומית.
- אשמה קיומית (החמצה, צמצום): תחושה תמידית שמלווה אותנו כי לא מיצינו את כל האפשרויות הקיימות בעולם. לאחר קבלת החלטה ישנה תחושת החמצה וצמצום, לפחות ברגע נתון. לכן, החלפת מקצוע למשל, אינה פותרת את החרדה מכיוון שישנה החמצה של האפשרויות הקודמת. ברגע שעשינו צעד אחד אנו כבר לא אותו אדם שהיינו קודם.
על כן, על פי האקזיסטנציאליזם, אנו סך הכול אוסף הבחירות שלנו בכל רגע נתון.
פרסום: