מאת: ליאור ברקאי, סטודנט
בשנים האחרונות הולך וגובר העיסוק, השיח והמאבק בתקיפות מיניות.
עיסוק זה חשוב ומבורך ועוזר לבער דפוסי התנהגות ותפיסות עולם מקולקלים שהיו קיימים בחלקים מהחברה שלנו, ואנו רואים שבכל חברה היו בכמות כזו או אחרת אנשים כאלה.
עם זאת, ברצוני להצביע על נקודה, שלדעתי מזיקה מאוד, אולי אפילו מוציאה את שכרנו בהפסדנו, תופעת התיאור המדויק.
כיום, כמעט בכל מהדורת חדשות עולה כתבה על פגיעה מינית, פעם זה רופא, שוטר, מחנך או סתם אדם ברחוב. לרוב הכתבה מתחילה בתיאור הרקע של הצדדים, מי היה אותו פוגע וכיצד הנפגע הגיע אליו, לאחר מכן מגיע תיאור המקרה ומכאן זה הולך ומתדרדר מרגע לרגע, מתואר איפה היו שניהם, כיצד הפוגע התקרב אל הנפגעת, איפה בדיוק הוא שם עליה יד, ליטף, חיבק או פגע.
הכל מתואר בצורה מדויקת להפליא, כאילו זה מוקרא מתוך ספר אירוטי.
והדברים הללו משודרים בכל שעות היממה, לא רק בשעות המאוחרות של הלילה.
מילא זה היה רק בטלוויזיה, היינו יכולים להתלונן על רדידותה, אבל אותם הפירוטים נמצאים לדוגמא גם בפרסומים של דוברות משטרת ישראל כרדאר היא מדווחת על אירוע מעצר או הגשת כתב אישום.
עם כל הרצון הטוב (והחשוב!) להילחם בפוגעים, אנו חושפים בכך את ילדינו למושגים מיניים בצורה לא מסוננת ולא מבוקרת אשר עלולה לגרום להם לתפיסות עולם מעוותות על המושג של קשר זוגי, יחסים בין גברים ונשים וצניעות הגוף והדיבור.
גורם נוסף לרצון לדעת כל מה שקרה הוא סקרנות, אבל בצידה המזיק, הרי, מה זה יועיל לנו לדעת בדיוק מה קרה שם? מה נוכל לעשות עם המידע הזה?
בדיוק כפי שלא נרצה שידווחו לנו על מקרה רצח ויתארו לנו איפה הרוצח נעץ את הסכין ומה קרה לגופתו של הנרצח (ע”ע הסרטונים של דעאש שהופצו ברשת).
את הידע הזה נשאיר למי שצריך שידע, שוטרים, שופטים, רופאים המטפלים במקרה וכו’..
אל לנו להכניס את כל הזוהמה הזו אל תוך נפשנו, אפשר להזדעזע גם מכותרת המספרת על רצח, תקיפה או אונס שקרה, וזהו.
בואו נשמור על עצמנו ועל ילדינו.