אנטרופוסופיה – איום על המרקם החברתי שלנו?

מאת: אורי בר נועם

גם אתם למדתם בחינוך ‘הרגיל’? בלי יותר מדיי בירוקרטיה. השיטה בה ההורים שולחים אתכם עם סנדוויץ’ ואתם חוזרים עם ערמת שיעורי בית?

אני הייתי כזאת, והאמת שמעולם לא היו לי ספקות לגבי אותה השיטה. יצאתי די טוב. עשיתי מכינה יצאתי קצונה ואפילו טיילתי שמונה חודשים במזרח.

ובכל זאת, לפני שלוש שנים, מתוך הבנה בסיסית שגישת החינוך הממלכתי לא תואמת את הצרכים של אחיי הקטנים, ההורים שלי בחרו להעבירם לבית ספר ‘אנטרופוסופי’. או כמו שנגה, אחי הקטן , קורא לזה “אנטרופוטופי”.

והינה אחרי תקופה ארוכה של מאבקים, האחים שלי עברו לבית-ספר “תמר” בהוד-השרון. בית ספר אנטרופוסופי המלמד בשיטת חינוך וולדורף שטיינר.

אז…
מה זה אנטרופוסופיה?
מה הולך בישראל ?
והאם ההתעוררות של בתי ספר לא ממלכתיים עלולה לאיים על המרקם החברתי שלנו ?

אז מה זה אנטרופוסופיה ?

חינוך ולדורף נוסד ב־1919 על ידי הפילוסוף והוגה הדעות רודולף שטיינר. כיום נחשב חינוך ולדורף כזרם החינוך האלטרנטיבי הכי גדול בעולם, ולישראל הוא הגיע בשנות ה־80.

חינוך ולדורף, המוכר בארץ בכינוי חינוך אנתרופוסופי, מתמקד בילד עצמו וכולל היבטים של אמנות, יצירה, פעילות גופנית, תנועה, עשייה, מלאכות יד וקשר לטבע ולעולם.

הדגש הוא התפתחותי, בלי תחרותיות או הישגיות.

הגישה מבוססת על תפיסה התפתחותית של הילד ועל הצרכים המשתנים שלו, מתוך תפיסה זו נבנית תוכנית הלימודים בכל גיל שמתייחסת לשלושה כוחות נפש מרכזיים- מחשבה, רצון ורגש.

חשוב להדגיש כי בתי ספר האנטרופוסופים לא פונים בהכרח לילדים עם לקויות למידה, אלא לכל ילד שחשקה נפשו ללמוד בגישת חינוך שונה, חינוך וולדורף בארץ פועל בפיקוח משרד החינוך, עומד בדרישות לימודי הליבה ומגיש את תלמידיו לבגרות.

דמות המורה:

עקב התהליך ההתפתחותי שחווים הילדים יש לנסות לשמר את המבנה הכיתתי כגרעין סטטי שכמעט ולא נוצרים בו שינויים חברתיים.

מטרת הגרעין היא לתת לתהליכים פנימיים מקום ולפתור בעיות דרך ההיכרות העמוקה של כלל הילדים אחד עם השנייה.

מתווסף לכל זה המנחה של אותם תהליכים, המורה.

בחינוך הממלכתי המורה יתחלף כל שנתיים או שלוש במקרה הטוב, בחינוך האנטרופוסופי המורה נשאר עם הכיתה לאורך כל התקופה, כלומר למשך 7 השנים של התקופה.

תקופות:

בבית הספר מלמדים ב-“תקופות” הנמשכות על פני שבועיים עד ארבעה שבועות.

בכל תקופה לומדים הילדים כל נושא לעומקו ונתמכים על ידי עשייה אמנותית המקנה עומק וחוויה נוספת הכרוכה בנושא התקופה.

לדוגמא, בתקופת ‘בנייה’ הכיתה של אחי הכינה לבנים, שבעזרתם בנתה מבנה יחד.

מה הולך היום במדינה?

במדינת ישראל היום יש 28 בתי ספר יסודיים ו-8 תיכונים אנטרופוסופים.

הביקוש לבתי הספר האלטרנטיבים נמצא בעלייה מתמדת.

הורים רבים, בוחרים להעניק לילדם מערכת חינוך שונה מהחינוך שהם קיבלו בתור ילדים וכך נוצרת נסיגה של תלמידים מהמסגרות הממלכתיות, עליית הביקוש וההיצע לא מצליח להתגבר על הביקוש הציבורי הרב.

כדי להתברג בתוך בית-ספר אנטרופוסופי :

• תצטרך לגור במקום שבו יש בכלל בית ספר כזה.
• היכרות מוקדמת עם המשפחה והילד.
• המחיר- תלוי בהכרה והתמיכה של משרד החינוך, נע בין 700 ל-2,000 שקל בחודש.

נוסף לכל הדרישות תצטרך כמובן, הורים אמידים שיש ביכולתם ראייה ביקורתית על המוסד הממלכתי. ואז, אולי, תוכל לשלוח את ילדיך לבית ספר שמלמדים בו בגישת חינוך פרטנית, מעשירה ומותאמת יותר לצורכי ההתפתחות של הילד.

האם ההתעוררות של בתי ספר לא ממלכתיים עלולה לאיים על המרקם החברתי שלנו ?

חוק חינוך הממלכתי קובע כי כל ילד/ה ונער/ה בישראל זכאים לקבלת חינוך.

בפועל אנו רואים שכל ילד או ילדה מקבלים חינוך שונה מהחינוך שכל ילד ‘זכאי’ לו. כמו הגישה האנטרופוסופית ישנם מוסדות נוספים פרטיים, או חצי פרטיים (דמוקרטי, חינוך לאומנות, מונטסורי) המציעים אלטרנטיבה חינוכית המותאמת לצורכי הילד.

הסללה זו עלולה להוביל להתפלגות חברתית.

אותן מסגרות חינוכיות עלולות ליצור הפרדה ארוכת טווח בין ילדים הבאים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה לבין ילדים בעלי יכולות בסיסיות ומטה, או לחילופין- הורים שלא מודעים בטווח האפשרויות העומד לרשותם. ובכך להוביל להחרפת השסעים שגם ככה קיימים בחברה.

ככה נוצר מצב שהפערים במדינה באים לידי ביטוי גם בתוך העיר או היישוב עצמו. ולא רק בהבדל מעיר אחת לאחרת. אותם ילדים שכנים אחד לשני- לילד אחד מעגל חברים אחד, ולילד האחר מעגל חברים אחר , הפרדה שבין ‘אליטה’ לבין מעמד ביניים.

בניסיון לברר את העניין לעומק הבנתי שיש מילגות לבתי-ספר אנטרופוסופים. ולכן, אם באמת ילדך מתאים, כדי שבכל זאת תפנה לבירור העניין.

אך עדיין צפות 2 בעיות- הראשונה- המילגות הן מועטות, במסגרת מה שהבית-ספר יכול לאפשר לעצמו. בעיה שנייה- חוסר היכרות. הורים צעירים, בעלי יכולת מועטה, או הורים שלא נחשפים לגישות החינוך האלטרנטיביות משאירות את ילדיהם במעגל החברתי הרגיל בבית החינוך הממלכתי.

אז איך יש לדאוג לביטול יצירת השסעים ?

לדעתי, צמצום חוסר ההיכרות של משרד החינוך עם המסגרות האלטרנטיביות יועיל עם הציבור.

ככל שמשרד החינוך יכיר בבתי ספר בעלי גישת חינוך שונה, ויתמוך כלכלית בבתי ספר החצי פרטיים, כך יוכל לפזר את כספיו בצורה שווה ולהעניק לכל ילד את החינוך שמותאם אליו. ללא הבדלים כלכליים. כך הפערים הכלכליים לא אלה יהוו מחסום והחרפת פערים במסגרות החינוך.