מאת: רבקה ערנטרוי
אך קפצו עליה רוגזן של חוויות קשות והתנסויות שכמעט והיא לא יכלה לשאת בהן. כוחותיה כמעט אפסו ואזלו לה והיא כמעט אמרה נואש.
ואולם, לעת עתה שחקי הדרור התכולים הפרושים לה ממעל וקרני החמה המפציעות אליה מן האופק, ממוססים בה לרגע את הצינה והכפור של תחושות העלה הנידף והנטוש הפנימיים המנקרים בה ומלטפים ברוך את גווה הרוכן והשחוח.
ואיוושת הרחש של העולם הסובב עליה ושאון רשרוש העלים העולה מהחורש הסמוך ושאליו מתלווים צלילי נעימת רקע מרגיעה, מפיגים בה קמעה את רגשות האימים של הניתוק המשווע ואת השלכות הבהלות הנמשכות אליה משם בחששות שווא ופחד דמיוני בתנועה מרחפת תוהה…
אך לרגע, שוב תוקף אותה הגעש המעיב הזה ומנקר בה בחרדות איומות ומחושים פתאומיים זרים ותמוהים.
והיא תוהה איה הן האנרגיות המחלימות והחיות התוססת שעשויה לפלס נתיבות לתוכי מלתעות הסבך הכולאות אותה ואיך יוכלו המה ולהשתחל אלי מבוכת אי השקט שלה ותסכולי הדחק המכרסמים בעמקי הנפש שלה?
האם תשכיל להאזין אז לקול הקורא מתוכה המעודד ומדרבן אותה להתעורר, לקום ולהתנער מתוכי בועת החרדה והמתחים הגוברים עלי כל חשיבה הגיונית שלה בתנועה נואשת של “קפא או ברח”?
וכיצד מתוכי הבלבול המשווע של המופאעות הנפשית שלה ואיך מתוכי חוסר הקשב ומוסחות המוחין שלה החומקת אלי עולמות של “תוהו”, עשויה לבקוע מתוכה פתע, דעת חסונה, נרחבת ושקולה, מאוזנת ומיושבת והיודעת לצלוח על הרפיסות הזו והמופרעות הנפשית ולהשכיח בה תוגה ועצב ואי שקט וחוסר שלווה?
וכך שחה לה רעותה מנחמת…
כשהעוצמה השוקקת של החיים הכמוסים בנו, מתודרכת ומכוונת ע”י דמות מנהיגים רצינית וסמכותית, בוגרת, אוהבת ונבונה והמבהירה כי ההתכשתות הזו במערכת הנוקשה, היא למעשה, מסובבת מלמעלה ביד ההשגחה העליונה בתור נסיון, ואשר העמידה המתנוססת בו, מגלה את נכסי הנפש העשירים הצפונים בנבכיה, אזי לא תישאב אנרגיה נפלאה זו, למלכודת תהום של מחוזות אפלים.
משאבי הנפש העשירים האלה לא יפלו שולל במכבש גרויים מפתים, מדרדרים ולא יתעמתו עוד עם דמויות הקנאה וחוסר הפרגון, אישים למודי עצב, חימה וחרון, ולא יסחפו למערבולות של תחרות ומדון. ותנועה של דחיה של שאט נפש לא תאיים עליו עוד.
דווקא מתוך הנסיונות המרים שנערמים לנו , מתוכי המצולות הטובעניות של גרויים ופיתויי ההבל, ניתן להעשות חסונים ולהזדקר בפתאומיות בזק שכזו ולנתר ולזנק בתנופה המעוף ולהשתער עלי גבהים רוחניים נשגבים.
כי אותו כוח מר הממשיך ריחות צחנה מרים ומבאישים, כשהוא מזדקק ע”י כור ההיתוך, נעשית העוצמה בו לבוסם משכר משיב נפש. וכשהלב ההומה והחמים נתקל בפתויים של כעס וחימה מתנשאת בדרכו המטורפדת בנסיונות קשים ומרים של נקמנות ונטרנות רופסת, הוא עומד אז בגבורה עילאית, וכובש ובולם את היצר המתפרץ הזה במסירות וחרוף נפש נועז.
והעמידה האצילית והאמיצה הזו מזככת את ראותינו, והחזות שלנו נעשית אז צלולה יותר ו”זכה”. וזוהי “הזכות” שלנו!
יעקב ביקש לישב בנחת ושלווה בישיבה “מיושבת”, רגועה ושקטה בארץ אבותיו כדי שיוכל להקדיש ולהקריב עצמו כליל ללוא כל מטרד למגמה היהודית בעבודת ה’, אך קפץ עליו רוגזו של יוסף במדינה נכרית וזרה.
לא היה זה אתגר של התמודדות מערכתית בזולת בהפרעות חוץ לכבוש ולהכניע ולהכריע את השקר המעוות, אך היה עליו להתמודד עם המערכת הפנימית המדוכדכת שבו באובדן בנו היקיר…
לכאב המייסר אותו שקפץ עליו ברוגזו של יוסף, בגעגועיו לבן יקירו ילד השעשועים היה יעד ומגמה אלוקית. לא היה זה בחינת עונש כלל כי בקש לישב בשלווה, אך ליסורים שחווה היתה מגמה אלוקית להכשיר אותו ליעד שכל בן אנוש ולו העילאי ביותר לא יכול היה להגיע אליו לעולם בחיי העולם הזה.
יעקב היה נטול שמחה וחדווה ושער בנפשו כי חיה רעה אכלתהו את בנו יקירו יוסף ובשל העצב והיגון הזה בהתאבלו על מחמד נפשו, לא יכול היה יעקב בשנות קושי אלה לתקשר ברוח הקודש שלו עם האלוקים.
ואולם, הסבל הנוראי הזה הכשירו להשיג את אותה מנוחה ושלווה על טבעיים שאדם אנושי אינו יכול להם.
הרוגע הזה והשלווה הזו שאותם השיג יעקב בשנות חייו האחרונות לשהותו במצריים בשל נסיונו באובדן בנו, היו מיועדים להוותו לבחינת כלי כשירי, צלול וזך להמשיך לתוכו את קדושת אור ה’ שייחשף אלינו רק בעולם הבא ואילו בשל חושינו הדלים איננו מסוגלים להוות בחינת כלי לתפיסת אור מבהיק זה.
ולא בשל נסיונותיו הקשים שהתמודד במערכותיו בעבר נגד עשיו, אחיו הרשע ונגד לבן הנוכל זכה יעקב באור האדיר הזה, אלא, אך ורק בשל הנסיון הקשה והממרק הזה שבמכירת יוסף.
ויעקב זכה לנסיון קשה זה בשל התפילה שלו לאלוקים לישב בשלווה ולולא תפילה הזו לא היה זוכה בנסיון זה ואשר חיסן אותו בשלווה העולמית הזו שהפכה אותו לכלי מיושב לאחוז בו את האור שיתגלה בעולם הבא.
מי יתן ונשכיל להתבונן במערכת המשא וטלטלות היסורים שאנו חווים כנסיון הממרק ומזכך ומעצב את מציאותנו שתהא בנו רוחשת הכרה צלולה ומודעות טהורה וזכה בת חורין, משוחררת ומנוטרלת מכל פגע מעכב וחוצץ בראותינו השקופה והישרה…
כי אז יחדלו החרדות והפחדים המדומים לאיים עלינו, כי לא נראה עוד בשום גוף בעולם הזה כוח מרגש, מתסיס, מרתיע ומאיים…
ואז נזכה לשלוה ושלימות כשכול תכונה שבנו אינה מתחככת וסותרת את זו המנגדת לה, אך אדרבא נראה בכל כוח בתוכינו, גוף משלים את משנהו בתנועה של שמאל דוחה וימין מקרבת מתוך סמכותיות ובמשבצות אהבה ללוא כל הגדשה של סאה בתנועה גואה מופרזת.
במערכת שלנו תשרור הרמוניה של קסם, בה משתלבים כל הכוחות בהרמוניה של פאר. ודמותנו המעוצבת, מאוזנת ויציבה תזכה אז להפיץ את האור האלוקי בדרכי נועם באופן המתקבל והמסתבר. אמן
(עפ”י לקוטי שיחות כרך ל’ שיחת הרבי פרשת “וישב” ועפ”י לקוטי הצמח צדק ליקוטים “שלווה, שלום, מנוחה”)