הגיגים לפרשת לךלך לנצנץ ככוכבים בלילה
מאת: רבקה ערנטרוי
הנפש חושקת להתבטא… להביע את כישוריה הייחודיים ולנצל את כל הפוטנצייאלים החבויים בה ולהעשות לדמות יחודית…
אבל כשכופים עליה משמעת ותובעים ממנה יחס של התבטלות, שכחה עצמית, קשב מוחלט ולהתמזג במסר החכמה שמשפיעים עליה, היא, אולי, תהא נכספת לנסק אל מרומי הזוהר המנצנץ ולהעשות “ככוכבים בלילה”.
לו רק ידעו הוריה ומחנכיה לספור אותה… לו רק היו מכנים אותה בשמה לאות חיבה כי אז היו הם ממלאים את מצבריה והיא היתה נעשית אז נינוחה יותר ויודעת קשב ותוכל להתחבר עם האופי היחודי שלה ולהכיר את האהבה שלה וגם את ההסתייגות שלה ואת הנינוחות שלה.
את אלה… את שורש האופי והטבע שלה ממשיכים לנשמת היהודי, הכוכבים. לכל כוכב אורו האופייני אם כהה יותר ואם בהיר… אדמומי ואולי כתום וכל גוון מסמל מזג אופי שונה… הכוכבים ממשיכים את שרשי אין ספור הטבעים השונים והנטיות השונות ליהודי בעולם, ואיזו תפארת מדהימה היא כשכל הניצוצות האלה מתמזגים לשלימות מנצנצת… מבהיקה.
לכל כוכב מאין ספור הכוכבים קורא ה’ בשם פרטי שלו.
השם הזה הוא הכלי שלו המאפיין את השליחות הספיציפית שלו. השם הזה הוא בחינת המדים.. הלבוש… הכלי דרכו מממש הכוכב את שליחותו עם רדת יום.
ואולם בטרם צאתו לשליחותו עם לילה לנצנץ, מונה אותו ה’ וכשהוא שב, שוב הוא נמנה.
כי רק באופני החיבה במנין ובכינויי השם של כל כוכב וכוכב הם ינצנצו בלילה בכח זה.
ואולם, עם יום, זיוום המנצנץ אינו נגלה בעולם. הזיו הזה של הכוכבים נכלל באורה של חמה והם כולם מתבטלים לה כליל היות והחמה מסמלת באורה את השפעת החכמה המביאה בהירות וצלילות להכרה של מוחין ורגש וכדי להתמזג עם אור השמש נדרשות מידות של מיקוד והתרכזות ושכחה עצמית מוחלטת.
ורק עם לילה, כשהחמה עושה את מסלולה מתחת לכדור הארץ, אז קולטים הכוכבים את זיווה ומשקפים אותה בעולם כבדרך המראה בחינת אור חוזר ומנצנצים.
הלילה היא עת של יציאה מהקן הביתי אל השליחות של הכוכבים להאיר במגוון שללים של תפארת את העולם, להמשיך לכל יהודי ויהודיה את אופיו הוא וטבע מזגו הוא בריגושים של אהבה וכבוד וזיקים להתמודד ולהתנצח ונטיות לתחושה של ענווה וויתור והשפעה של טוב ועוד.
כל כוכב ממשיך עימו מידה אופיינית שלו והיא מתגלמת באור האופייני שלו השונה מרעהו… האחד בהיר וזך יותר והשני אדמומי ומאיר יותר.
לאחד ממשיך הכוכב נטיה לערגה וכיסופים להתרומם ולשאוב בצמא את הרוויה ואילו לאחר משפיע הכוכב האחר את טוב לב ויכולת לעודד בדברי נוחם או התעוררות..
האחד מקבל את שרש טבעו להיות שש ושמח וחברותי ונעים הליכות ומתמזג ולשני ממשיך הכוכב האחר נטיה להתבודד ולהשכיל…
כי רק בסיסמה של “מונה מספר לכוכבים ולכולם שמות יקרא” (תהילים קמ”ז ד’) נחשל את הדור הבא לקשב ומשמעת ולהתחבר עם המסר בשכחה עצמית והתבטלות כאור הכוכבים לאור החמה ביום.
ועם לילה, כשהוא יעזוב את הקן הביתי, הוא יצא אז לשליחות להאיר את העולם מחשכתו בכישוריו הוא ובמזג טבעו האופייני..
וה’ הוציא את אברהם החוצה ושח לו: “הבט השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם…כה יהיה זרעך” (לך לך ט”ו ה’)
“ככוכבים בלילה”.
(עפ”י סדר תפילות מכל השנה לאדמו”ר הזקן למילים “מונה מספר לכוכבים” ועפ”י לקוטי הצמח צדק ליקוט “כוכבים”)
