בשבועות האחרונים מחלת האנורקסיה עלתה לכותרות בזכות סיפורה שובר הלב של הדוגמנית קארין באומן, שנאבקת באנורקסיה כבר 15 שנים.
זהו במדרון חלקלק, שתמיד מתחיל ברצון לירידה במשקל דרך צמצום המזון ועלול להסתיים בתהום.
איך מזהים הפרעות אכילה, מה הופך את האנורקסיה למסוכנת כל-כך ומה עשתה הקורונה?
חישוב קלוריות אובססיבי ושקילת מזון
אנורקסיה היא הפרעת אכילה שבאה לידי ביטוי בצמצום דרסטי של כמויות המזון. ביוונית, פירוש השם הוא “חוסר תיאבון”.
מה שהופך את האנורקסיה להפרעה נפשית, הוא חוסר היכולת של החולים להיות מודעים למצבם. גם כשהם סובלים מרזון מסכן חיים, הם ממשיכים לראות בעצמם שמנים, מפחדים להשמין וממשיכים לעבר המשך ירידה במשקל.
התעסקות אובססיבית במזון כמו שקילה שלו וחישוב קלוריות גם כשאין מתכוונים לאכול, פחד עמוק מהשמנה, דימוי עצמי נמוך והפסקת וסת למשך שלושה חודשים – הם חלק מהתסמינים לאנורקסיה.
על פי הידוע כיום, הגורמים למחלה הם מגוונים – סביבתיים, נפשיים ואפילו גנטיים.
“היא חשבה שהיא נראית בסדר והיא צריכה להוריד עוד”
סיפורה של קארין באומן, ביתה של יהודית באומן בת הזוג של שימי תבורי, נראה כמו סיפור שלא יסתיים בסוף טוב, כשמשקל גופה עומד על 24 קילוגרמים בלבד וכשמערכות גופה מתחילות בקריסה.
“זה המצב הכי גרוע שהיא הייתה בו אי פעם”, סיפרה אמה יהודית בראיון לרדיו 103 FM בשבוע שעבר. “היא חשבה לעצמה, בין טיפולים באיכילוב, שהיא נראית בסדר והיא צריכה להוריד עוד. המלחמה שלי מאוד מתישה, מעייפת, מתסכלת. אני מרגישה שאני במלחמת עולם מסוג אחר”.
במילים אלה היא מתארת את הסכנה הגדולה הטמונה באנורקסיה ואת מה שהופך אותה לקשה מאוד להחלמה – הרצון להמשיך לרדת במשקל תוך עיוות של המציאות.
בגלל הקורונה: עלייה בשיעור של 80% בפונים לסיוע
אחת מהרעות החולות של הקורונה, מלבד הנגיף עצמו, הוא הסגרים, הריחוק החברתי וגם החרדה שנובעת מאיבוד מקור פרנסה.
אלה החריפו בעיות נפשיות קיימות, גרמו לרגרסיה בבעיות נפשיות בנסיגה וכמובן גרמו להתפתחות של בעיות כאלה ואחרות. בין היתר, התקיימה עלייה משמעותית באבחנה של בהפרעות אכילה ובפנייה לסיוע.
יו”ר העמותה להפרעות אכילה בישראל, מיכל חסון רוזנשטיין, סיפרה כי בתקופת הקורונה חלה עלייה בפניות לסיוע על רקע של הפרעות אכילה בשיעור שנע בין 50% ל-80%.
לדבריה, חסרים אנשי מקצוע שמתמחים בהפרעות אכילה ואין מספיק תקנים במערכת הציבורית, בפרט בפריפריה.
על כך מוסיף ד”ר איתן גור, מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי שיבא בתל השומר, שמציין כי חלה עלייה במספר הפניות למרכז: ״רשימת ההמתנה למרכז כוללת בדרך כלל כ-30 מועמדות בממוצע, אבל רק חודשיים-שלושה אחרי פרוץ המגפה הגענו לרשימת המתנה של כ-60 מועמדות – קפיצה של פי שניים”, ציין.
“הפונים היו גם אנשים שהגיעו אלינו בפעם הראשונה או אנשים מוכרים לנו שמצבם החמיר. ההנחה שלנו היא שהסגרים גרמו למצוקה נפשית אצל אנשים רבים, במיוחד אצל המתגוררים בגפם שהיו סגורים בבתים שלהם״. בישראל ישנם שני בתי חולים בלבד הכוללים מחלקות אשפוז להפרעות אכילה.
על פי ההערכה, 1 מכל 200 נשים ונערות סובלת מהפרעת אכילה
הפרעות אכילה הן מהבעיות הנפשיות הנפוצות בעולם, והן גם מקור המוות מספר אחת בעולם ממקור נפשי. בכלל זה, מחשיבים לא רק את האנורקסיה אלא גם את הבולימיה ואת האכילה הכפייתית.
על פי ההערכה, אחת מכל 200 נשים בישראל סובלת מאנורקסיה בדרגת חומרה כזאת או אחרת, כשלא כולן מאובחנות, והיחס הופך קטן יותר כשמדובר בהפרעות אכילה באופן שאינו ספציפי.
מחקרים מלמדים שמעל 90% ממקרי האנורקסיה בישראל היו בקרב נשים עד גיל 40, כשהגיל הנפוץ הוא בקרב נערות בנות 14. זהו גם השלב בו מתפתחת המחלה.
על אף שהמחלה שכיחה בקרב נשים, גם גברים חולים בה, אם כי באופן משמעותי פחות: 1 מכל 2,000 נערים וגברים עלול ללקות באנורקסיה, בשונה מנשים כאמור, שם היחס הוא 1 לכל 200.
על אף שמדובר במחלה קשה שההתמודדות עמה עלולה להימשך שנים רבות, אחוז התמותה בקרב החולות באנורקסיה עומד על 5%. כלומר, אחת מכל עשרים נשים מאובחנות תמות מהמחלה.
השלב הראשון בדרך להחלמה וחזרה למסלול הוא זיהוי של ההפרעה – צמצום מזון ורידה מהירה במשקל באופן שאינו יודע שובע.