מאת עמית נוה מאירוביץ
בתקופת השירות הלאומי שירתתי במרכז חירום לנערות בפרדס חנה. נחשפתי בו לראשונה לנוער בסיכון כבעיה חברתית. לפני כן הכרתי מה זה אומר, הדרכתי בבני-עקיבא גם כן בשכונת מצוקה וחשבתי שהבנתי עד כמה שזה הרסני, אבל נוכחתי לדעת שאני טועה ועוד לא יודעת כלום.
הייתה לי נערה במרכז, שהגיעה אלינו לאחר שיטות ארוך ברחוב, היא הייתה ללא מסגרת כבר כמה שנים וללא סמכות מעליה והיא רק בת 14 כשבית המשפט מכניס אותה בצו למרכז החירום.
כשהתקרבנו והכרנו לאט לאט נחשפתי לסיפור של אמא שלה שגם היא לא בשונה מאוד ממנה מצאה את עצמה מגיל צעיר מאוד ברחוב, נכנסה בטעות להריון וילדה אותה. מסלול החיים של הנערה שלי לא היה שונה וגם לצערי הרב כנראה לא יהיה שונה משל אמא שלה, והכי עצוב היה לי להבין- שגם לילדים שלה המסלול לא יהיה שונה.
ופה נחשפתי והבנתי את הבעיה החברתית הגדולה הזו של נוער בסיכון, המעגליות של הסיכון שקשה מאוד ואף בלתי אפשרי לצאת ממנה.
ילד שנולד להורים לא מתפקדים, חסרי אמצעים ולפעמים אף ללא כל ידע בחינוך ובגידול ילד לא יוכל לזכות לחיים רגילים, נקודת הפתיחה שלו היא נמוכה וקשה יותר. לצערי אפילו נחרץ לו הגורל, כי אם אין לו מי שישב איתו על לימודים והבנה בסיסית של דברים הוא יתחיל לפתח פער גדול מחברו לכיתה, ואם אין אוכל וכסף בבית הוא עלול לגנוב בכדי לא להישאר רעב בלת ברירה ולמצוא את עצמו בבית מעצר בגיל צעיר מאוד- שלא באשמתו.
כשניסיתי לדבר עם הנערה שלי על העתיד שלה, התאכזבתי מאוד לשמוע ממנה שאין לה שום חלומות או רצונות לעתיד. לא משפחה, לא זוגיות, לא קרירה ואפילו לא רצון לחיות. היא בעצם השלימה עם ה”מזל” שלה בחיים שכביכול ממנה לא יצא כלום.
הבנתי, שדרך הטיפול בנוער בסיכון הוא לא נכון ושגוי מבסיסו. עלינו להתרכז ולהשקיע את מאמצינו בעיקר בחשיבה ובדרך פעולה שתפסיק את המעגליות הזו, שתוציא את הנערים והילדים מהמשך של חיים ברמה נמוכה והתעסקות בשרידה בלבד. עלינו לפתח גישה חדשה שלא רק תעזור לנוער הזה לשרוד, אלא תוציא אותו לחלוטין מהמעגל הזה.
קטונתי מלחשוב לבד על דרך כזו בגילי, אבל אין ספק שנושא זה בוער בי ואני מקווה שאצליח לשנות אותו בהמשך.
אני מאמינה שעצם הקבלה של הבעיה והרצון אפילו להסתכל עליה יכול להתחיל לעורר שינוי. אני מקווה שבעוד תקופה הגישה לנושא הסיכון תשתנה ותרצה יותר, לא רק לעזור להם לשרוד אלא להוציא אותם לחלוטין מהמעגליות הבלתי פוסקת הזו.
שינוי זה יעזור למדינה ולכלל האזרחים, יוריד את אחוזי הפשיעה, יוריד את הלחץ מהרווחה ואף יכנס למדינה כסף מאנשים שעובדים.
ישנם המון נערים מוכשרים וחכמים כל כך שנפלו למשפחה הלא נכונה ויש בהם חד משמעית את היכולת והרצון לשנות את חייהם, אבל הם חייבים עזרה מבחוץ, מישהו שיושיט להם יד מחוץ למערבולת הסיכון וישלוף אותם החוצה ולא רק יתן להם בלון חמצן ופלסטר. אני מאמינה שכל ילד, נער ואדם יכול לעשות את השינוי הזה אם רק נעזור להם בדרך הנכונה, נראה את המעבר שבהם ונאמין בהם.