מוקדש לצוות של עמותת “שפרה ופועה” – המותג בשם הידיעה
מאת: רבקה ערנטרוי
הכנוי “שפרה ופועה” מצלצל בינות הקהל הרחב מעין “מותג” יצירתי בעל איכות עילית ויוקרתית של ערכים ואופי יחודי.
האם משתייך מונח זה לתחום השיווק המתאר חברת שירות מסחרית המשווקת למען רווחייה העסקיים והאישיים או שמא זהו מותג של עמותה או של מפלגה ואולי, בכלל זהו אתר תיירות?
“שפרה ופועה” הוא אכן שמו של מותג המייצג עמותה הזוכה למוניטין של פרסומת פופולרית וליחס מוערץ מאוד והערכת האינסוף בשל הצוות המצטיין והנדיב המתמסר בנדיבות לאין ערוך לפרויקט האדיר הזה ומשקיע בו את שעות האינסוף בהענקת שרותי עילית יוקרתיים וביחס אישי חמים וכה מלבב ואדיב , שרות מקצועני חינמי הסועד, תומך ומסייע ליולדת להתאושש.
את האופי הערכי והאיכותי של יוקרת עמותה זו והשקעה הבלתי נלאית בפרויקט עולמי זה, המשיכו לעולם המיילדות העבריות “שפרה ופועה” ואשר חרף גזרתו האיוולת של פרעה הרשע לנתק את פתיל החיים של הבן העברי, הזכר הנולד – מיילדות אלה לא שעו לו ולא חתו מפניו והמשיכו מתוך חרוף נפש עילאי והקרבה על אנושית, להפיח בילד העברי רוח שוקקת חיים מעל ומעבר.
“שפרה” מגלמת את הרוח הפדגוגית המבקשת שלא להתעלם מאופי חלומותיו וכיסופי הערגה ההייחודים של הילד, שלא תידום, חלילה, התכולה העשירה שבסוד העונג פנימיותו ותגלם את אופיו וסוד אישיותו שלא תישתק חלילה…
שפרה מעודדת לחדור אל מעמקי הלב של הילד מתחת לאטימות החוסמת ומכסה עליו ולחקור את טיב העונג הפנימי והטעם היחודי והאופייני דווקא לו וההשונה מהייתר ולעודד את הילד להכיר בסוד אינסופי זה של עונג זה, שיצוף ויתגלה לו.
היא מסמלת את המיומנות להגביל את שטף הריגושים האלה ולצמצם אותם ולהחדירם לכלים של אותיות החשיבה.
שפרה “משפרת” ומיפה, (שופרא) מוסיפה הדר לדמות הילד בצמיחתו שיפרח וישגשג ויבטא ויביע את העונג הפנימי שלו, הנכס הטמון לו במסתורי הנפש וממנו נמשכים כוחות השכל והרגש שלו שיקבלו צביון מתגלה ושכולו אומר פאר ויוקרה.
שפרה היא זו שסייעה לאם בתהליך הלידה של יציאת הרך הנולד לאוויר העולם, משלב היות התינוק בעודו עובר וחלק מההוואי של אימו לשלב הפיכתו לגוף נפרד של ישות עצמאית בעלת בטוי יחודי לה.
הפונקציה של היות שפרה המיילדת העברית מהווה משל להתגלמות נקודת התמצית הנעלמת ונסתרת שעומדת מעל ומעבר לחיי השיגרה ומהווה את סוד העונג הרוחני הנשמתי בצפונות ויציאתה לגילוי והתבטאותה בכלי החשיבה.
ואילו “פועה” מהלשון “פעיה” ומפעפעת, היא זו המדברת אל התינוק ומרגיעה אותו לאחר צאתו לאוויר העולם ע”י שפרה. הדבר מסמל את תפיסת המבע הנתפס באותיות החשיבה (שפרה) והבאתו להמשכיותו לביטויו וגילויו באותיות של דיבור ומלל הנגלות לזולת.
אותיות החשיבה בהתגלמותן משקפות את אופיו של הבן הזכר (שפרה) ופועה לעומת זאת מסמלת את הבטוי בדיבור אקטיבי המשקף את הבת, שהרי, כל מציאותה הנעוצה בתהליך היבראה אמור להיות “העזר כנגדו” בכך שהיא מסייעת לאיש שלה להביא את סודו הנעלם בעולם החשיבה הכמוס שלו להחוויתו, (חוות דעת) לביטויו המילולי ובכך היא נעשית אם כל חי, ולכן נקרא שמה “חווה” מלשון מבע ובטוי המביא לחיים!
בעוד הפוטנציאל נמשך לכלי החשיבה הוא נעשה שם מופלג, מתגבר ומתעצם ברעיונות והגי שהוא שופע כ”כ אך מכוסה בתוך כלי האותיות הרוחניות, הוא אינו יכול להגיע לידי תפיסה זרה ומוחצנת של כוחות הקליפה וליניקת העלוקה של הכוחות החיצונים כי הוא נעלם וסמוי בתוך כלי החשיבה אך הוא גם עצום ושופע ומסנוור.
לכן כשחש פרעה מקופח מיכולת ניצול תכולת אור זה להגברת הרשע שלו, ציווה את המיילדות העבריות לנתק את פתיל החיים של הבן הזכר השופע ושוקק באור מופלג זה.
בעוד הסודות העלאיים והעונג הממשיכים לשלב הדיבור והוא, הרי, משתפל יותר ביחס לשלב החשיבה, נעשה אז המבע הזה חשוף ונגלה לכול ויד זרה עלולה, חלילה, לפגע בהן היות וכדי להביא את התוכן הזה לידי בטוי מילולי בדבור לזולת, נזקקים לצמצם ולמזער מאוד את העושר הזה ואז הוא אינו מאיים עוד על הקליפה.
כאן נעוץ סוד משמעותו החשובה של ערך הצניעות המהווה משנה זהירות עבור האישה יתרה מאשר הגבר שאינו מהוו גורם פגיע למלכודות כמותה.
לא נניח לאף פרעה לשתק ולנתק את התחברותנו החיה עם סוד העונג האלוקי החבוי בנשמותינו ובנשמות ילדי השעשועים שלנו!
מותג זה של פירמת “שפרה ופועה” מקובע בדגלנו ובסמל החרות בו והוא הנס המתנוסס מעל משכנותינו המביע את צביוננו ומקנה לו את הפאר והזוהר הזה.
(עפ”י ספר הליקוטים לצמח צדק ערך “המיילדות העבריות” וערך “שפרה ופועה” ועפ”י תורה אור לצמח צדק פרשת שמות כרך ז’)
עמותת “שפרה ופועה”
נקישה מיוחלת עם בוקר על דלת המפתן של בית היולדת (שאולי אין לה באזור תמיכה משפחתית והיא חשה חסרת ישע מבודדת) ממשיכה לתוך המשכן הזה משך שבועים ממועד הלידה – מאור פנים שוחקות ומגש של ארוחה מדושנת, מבריאה ומענגת.
ועם נקישה הנוספת היולדת מתמוגגת עת מופיעה סייעת מטעם העמותה, היא מפשילה שרוול מתוך עונג ונועם וחוגרת בעוז מותניה נחלצת לעבודה קולחת בארגונו של הבית שישוב על כנו והברק המנצנץ מתוך המשכן הזה מתפשט אל פניה הקורנות מאושר של היולדת.
ועם ערב מתפשט הברק המנצנץ הזה על פניהם של האחים והאחיות של תינוק החמד הזה כאשר על מפתן הדלת מתייצבת בת חבד, בחורה לכבוד ולתפארת הקהילה במגמה לטפח ולשעשע את הזאטוטים האלה שחשים מקופחים עת האם טרודה במעמסת הטורח הרובץ ומוטל עליה.
קול שוועת הציוץ המתחנן של הרך הנולד אינו מהווה עוד מטרד עבורם עת תשומת הלב העיניינית של עלמת החן והחסד מוקדשת אליהם ומופנית למלא את ציפיותיהם שלא תתאכזבנה, הרי, אז ציוץ הקריאות של התינוק דווקא מפיח בהם אושר עז להתענג על ההתחדשות בקן המשפחתי החמים שלהם.
גם ארוחת שבת מכובדת נשלחת מטעם העמותה הזו והקו הטלפוני הפתוח והישיר מתקשר נשים החשות מתח ולחץ אישי בימים אלה לשיחת יעוץ של מנחה מקצוענית כדי להשתחרר… להיבנות ולהשתקם.
את המפעל האדיר הזה והמותג “שפרה ופועה” הקים הרבי מליובאויטש בשנת תשל”ז כשהוא פנה לראשי הקהילה במוקד כפר חבד לכונן מוסד מבורך זה.
המשאלה היא להגביר טת היעילות של עמותה זו ולהרחיב את הרשת הנפרשת שלה תוך הפעלת צוות נרחב של מתנדבים בגשם וברוח.
נשים מאושרות הודו עד כמה המפעל הזה המשיך להם תחושה של רווח והצלה.