הגיגים לפסוק “ורבקה היתה טובת מראה מאוד” (חיי שרה כ”ד ט”ז)
מאת: רבקה ערנטרוי
הפרדוקס שבין “אין האישה אלא ליופי” ו”שקר החן והבל היופי”
א)נוי האישה כפיצוי למורכבות בשליחותה:
הנוי והחן האלה המאפיינים את האישה הינם, למעשה, פרס פיצוי אלוקי על ההשקעה המורכבת בהקדשת משאבי הנפש שלה ובהשתדלותה הבלתי נלאית במסגרת האימהות שלה ובתור היותה האישה של האיש שלה.
הגבורה העילאית הזו להשתפל אל עולם של הריון ולידה וחיתולים וצחצוח, הברקת המעון שלהם וטיפוח המערכת הסובבת אותה הינה עוצמה אדירה החולשת מעבר ליכולות הטבע האופייניות לגבר שלה.
המסוגלות להיות “העזר כנגדו” ואשר בתבונתה היתרה היא מיומנת לחדור לסגור שבליבו ולפצח את האטימות הדוממת והקפואה הזו, היא שהפכה אותה ל”חווה” זו שמביאה אותו ל”חיוויו” ולהתבטאותו המחיה.
והקרבה זו להבנת נפש הילד ולחנכו באורח המסתבר לערכים של אמת, כך שהוא יתרצה לה ויאות לסור למשמעת שלה, המה מקנים לה את התפארת הזו של קרני החן המעטרים אותה.
ב)יופי האישה לשבות את לב בעלה – אין האישה אלא ליופי
החן הזה שואב את לב בעלה אליו והוא נכסף להתחבר עימה בחממה של בית בישראל המקים דורות לעדי עד ובמתחם הזה הוא המשפיע לה מפנימיות הנשמה שלו.
ולולא החן הזה הוא היה אולי, נמנע ומסתייג היות ואת סוד הנשמה שלו ואת פנימיות נפשו לא יהיה מסוגל לעולם לחלוק ולהשפיע למי שאינה מתגלמת בנוי אישי של תפארת.
זוהי גם הכוונה בקישוטים שהוא מעניק לה… הזריחה הזו וזו אשר של תמרוקיה משווים לה את הקטגוריה של “אין האישה אלא ליופי” (סוף מסכת תענית ל”א א’)
זוהי הסיבה שיעקב אהב את רחל שהיתה יפת תואר ויפת מראה ולא את לאה אחות רחל שלא היתה נאה כמותה בחיצוניותה אך היא חלשה בדרגתה מעליו והוא לא תפס זאת בהכרתו והיא (לאה) “הלאתה” אותו”.
יעקב סמל את עולם הרגש שביקש להתבטא ורחל שהיתה יפת תואר ויפת מראה גילמה לו תכונות של מאזן נפשי, שהרי יופי מגלם הרמוניה של צלילים… של גוונים… של רגש מורכב ועשיר.
תווי פניה ביופי התואר של רחל השתלבו למערכת אחידה שאין בה חריגות יוצאות דופן והאורות שקרנו בפניה התמזגו ביניהן לתפארת נדירה של “יפת המראה” שלה.
שתי המערכות האלה התמזגו לתפארת אחת עולמית המסמלת דמות מאוזנת… יציבה היות והמוחין סמל של אורות רוחניים שאינם ניתנים למגע ואינם נתפסים מוחשית, שולטים ברגש, סמל לאיברי הפנים המוחשיים.
יעקב ביקש להמשיך לעולם החומר את האור המקודש בסמל אות הי’ שבראשית שמו אל העולם החומרי… ה”עקב” ורק בזוגיות עם אישה מאוזנת חפץ יעקב לממש את היעד הזה ובהיותה “העזר כנגדו” בשל עולם הדיבור האופייני לה והמסמל את רחל, חפץ בה יעקב ביותר.
ג)היחודיות של לאה -“שקר החן והבל היופי”
“לאה” לא הצטיינה ביופיה כרחל ואולם, עולם המחשבה אותו היא סמלה חלש על עולם המידות של יעקב שלא הכיר בגדולתה ולא ראה בה גוף מקבל של אישה שהוא עשוי להשפיע לה כמעין לרחל, שהרי עולם הרגש קודם לעולם הדבור ואילו עולם המחשבה נישא מעולם הרגש…
יעקב לא ראה עצמו כמשפיע של לאה, אף שעיתים הרגש שולט במוחין ומספק לו רעיון למחשבה, ולכן נישאה לו לאה אף על פי כן.
היא מסמלת את האישה ברבות הימים כשהעטרת על ראשה והיא תהיה המושלת ולא תזדקק למציאת חן בעיניו כבימינו אנו עתה, כשהאישה משחקת את התפקיד של המקבל המושפע והגבר שלה חולק את האינטימיות שלו רק עם דמות הקסם שלה.
הנוי הזה והחן שה’ ממשיך אל האישה הוא בחינת קרני הארה שמקורם הוא עצם המאור וקרן הנמשכת ממנו בטלה לו ומתרסקת מול עוצמת האור המבהיק ממקור העצם שלו.
כך נחשבת להבל ולשקר התפארת שבפני האישה מול ה”הילה” האור המאפיין את אשת החיל יראת ה’ שהיא תתהלל – הילה ואור מהעצם האלוקי .
והדבר מתגלם אצל לאה שהיופי החיצוני לא שחק מקום בשליחות שלה אך הזריחה והזוהר הנעלמים בה יאירו ויבהיקו עם תום הגולה ועתה היא מתלווה אלינו במחשכי הגולה כשתנועות המסירות וחרוף הנפש שלנו אינם רועשים בשאון ההוד וההדר שלנו אך נעלמים בחשאי במחשבות החבויות שלנו. הם יבואו לגילויים הנצחי עם התגלות האמת הפנימית והנסתרת במידת אצילותה של לאה ובדמעותיה.
ד)ורבקה היתה טובת מראה מאוד:
היה בה “ברק” (רבקה) פנימי עצום… הניצוץ היהודי שנמשך אליה מהעולמות הנשגבים והוא עורר בה צמאון עז וכיסופים וערגה להתעורר…
להתעלות בחינת קרני האור שנפלו על גוף המראה אך היא משקפת אותן לאחור בעוצמה… הרחק מעבר למקור משם הן נפלו עליה. טוב המראה שלה אינו מביע רעיון של התמזגות ואורות המתיישבים אחוזים בכליהם בתנועה של אפוק ומשילה ברוח.
פניה זרחו מאוד. “מאוד” היא בחינה המבטאת עוצמה החולשת מעבר לגבולות מדידה של צרות המוחין וצמצום של אופקים… של ערגה ושאיפה שלא לקפוא על השמרים ולהיכנע…
יש כאן התעוררות והתרוממות וערגה השוחרת להשיג את האור.
(עפ”י תורת חיים לאדמו”ר האמצעי לפרשת ויחי “ורבקה היתה יפת תואר” פרשת ויצא ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה)