אשרי ההיכל שזוויותיו מחוטבות
“אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם בנותינו כזוויות מחוטבות תבנית היכל” (תהילים קמ”ד י”ב)
א)תבנית הבנין:
את תבנית ההיכל המפואר של הבית (הבית היהודי) הזה המזדקר בגאון למרומים והמקרין את זרקורי אורו המרהיבים על הסביבה, עיצב האדריכל היוקרתי והמפורסם ביותר שיצאו לו שם ומוניטין של עילית בכל רחבי הקריה.
המהנדס המומחה ידע להעניק שימת לב מיוחדת ולהפליא להיבטי ההנדסה ולשלב בהם קווים לאסתטיקה ונוי, כך שזוויות הבית תהיינה מחוטבות כשאין להן כל בליטה עקומה וחורגת והן האחראיות ליושרן המדהים של האבנים המסותתות בדיוק האומנותי למופת, הדבר משווה לבנין את מראה ההדר והמרשים שלו. וכך יהפוך הבית הזה למקור של השפעה אדירה על הסביבה כולה.
השרטוטים המדוייקים שבמקצועניות הנדירה שלו והדמיון הגאוני שלו והפורה מועילים להמהנדס ביומנותו לניצול המיקום ולהקציעו למירב היעדים החיוניים ומהנים שעבורם ולמענם מוקם הבבנין, והם עוד יהפכוהו בעתיד הקרוב לאתר רוחני מעורר ושובה של מבקרים רבים.
ב) מיומנות ההנדסה בחינוך הילדים :
את הבית הזה עיצבו ההורים היקרים במלאכת מחשבת החינוך של מיומנות מהנדסים. הם בנו אותו בדיוק מופתי ובכלים עדינים ורגישים של איפוק ורוגע ומתינות להתנהל עם הילד עפ”י דרכו בשיקול של דעת ומדידה ובהערכה של המניעים השליליים של הילד אותם יש לשרש ומאידך הם מעניקים את שימת ליבם המרבית לאותם קווים בנוהג הילד ובמידותיו שיש לתקן או להעשיר ולטפח מתוך תחושה של כבוד אליו וחיבה יתרה.
הורים נאמנים אלה שומרים לאורך כל מלאכת החינוך הרצופה על עקביות בגינוני נימוס של התחשבות במציאותו של הילד וברגישותו כשהם מייחסים אליו רגשות כבוד כשאת תשתית ההתנהלות שלהם איתו, הם מרצפים ומרפדים במשבצות של רוך ואהבה.
וכך הם רוכשים למזלם הרב, את ההזדהות הנשמתית של הילד ואת האמון הרב שלו בהם… את הערצת האין סוף שלו כלפם ואת ההערכה העמוקה שלו.
ואותם נטיעות רכים אם, חלילה, פוגעים בהם בעודם גרעין זעיר, בקפדנות יתר בהרעפת מטח של השמצה ורטינה בגידופי אש של חימה והתפרצויות זעם נטולות שליטה ורסן עצמי אזי, כל שריטה קלה, כל פגם וכל עיוות שהוא, יותירו בנטע הרך שלהם למרבית הדאבה, נזק בלתי הפיך לדורות…
נזק זה מתבטא במופרעות נפשית של חוסר איזון ויציבות בשאיפות הילד המתבגר ובדרך מתעתעת שוחרת רוגע ועונג וספוק נפשי אך את המאווים האלה הילד האומלל אינו יודע איך להרוות והוא נוחל מפח נפש ואכזבה איומה.
ואולם, הנטיעות “המגודלים” והמטופחים שגדלו בחממה מוגנת חמה ואוהבת ומעודדת ומקדמת, כשהם מגיעים לפירקם הם נעשים מגודלים, משגשגים והופכים אף הם לאדריכל מומחה… למהנדס המבקש לבנות את עולמו ולעצב אותו על יסודות של עופרת יצוקה.
ובימי חמישה עשר באב כשהלבנה מאירה בכל הדרה ומקרינה מזל טוב לעולם, כי ביום זה כיפר ה’ לאבותינו במדבר על חטא המרגלים והם לא נאספו לאדמה עוד בתשעה באב של שנת נדודים אחרונה בשוחות שחפרו לעצמם כמידי כל שנה…
וקבעו אז חז”ל כי יום זה הוא מועד סגולה לנשואין היות ואז מכופר לו ולה ואף אחד מביניהם אינו מביא עימו למערכת הנישואין שום פגם ועול מהעבר ומוקד להקפדה אך הכול מחול ומכופר.
ובימים שבתיקונם (ולא כהיום כי הפירצה התפשטה בינותינו ופגעה) יוצאים בחורי ישראל לחפש אחר ענבי הגפן בענבי הגפן.
בחורי ישראל חסונים כארז וכעופר האלים וכעופרת יצוקה מתייצבים על משמרת הקודש שלא לפול במכמורת השבי של פתויים ועורמה…
ועלמות ישראל לבושות לבן בצחור של טהרה וקדושה יוצאות בימים הטובים וחולות (מחול) בכרמים.
יש המבליטות את יופין וקוראות: “אין האישה אלא ליופי”… (“אין אלא” הכוונה ל”רק”) הנוי והזיו הזה הוא אמצעי כדי לקנות את ליבו שירצה לבנות עימה בנין עדי עד.
ויש המפגינות את עולם העושר שהן מייצגות והן מבהירות כי דירה נאה ועושר מרחיבים את דעתו של האדם וכשהאיש שלה יהיה נתון במצב של רחבות המוחין ורוגע, אזי הוא יהיה נינוח ורגיש ויתחשב ויכבד וימשיך למעונם את כל השפע..
ויש המצהירות כי הינן מיוחסות לדורי דורות מכובדים והעיקרון החזק עליו סובבים החיים במשפחות אלה הוא החינוך למורשת היהדות והדרכים הנאותות לקנות את לב הילד שיחשוק ויתלהב ללכת בתלם הרצוי “ואין האישה אלא לבנים” וחינוכם…
ובנות שלשת המעגלים הנ”ל קוראות “תן עיניך במשפחה” היות וכל היוקרה הזו של יופי ועושר ויחוס נמשכים משם.
בנות אלו חשות ביוקרה האישית של התכונה המאפיינת אותן אך בתור בנות ישראל מחונכות, תחת הגאות העצמית והיוהרה שתמלא אותן, הן מעניקות את הזכות הזו למשפחותיהן.
ג)קריאת הבנות האציליות – הזוויות המחוטבות:
הזוויות המחוטבות הן הבנות במעגל הרביעי אך נזכרות בראשית המשנה בשל אצילותן הנשמתית והן העולות על כולנה!
הן אינן מייחסות לעצמן יופי, עושר או יחוס ורואות עצמן ככואורות, כאותו ירח הניבט אלינו ממרומים והוא שח לנו כי אין לו אור משלו אך הוא מחזר במסלולו אחרי החמה שתמשיך לו מאורה..
בנות אלה קוראות מתוך רגש של דבקות בה’ ובקדושה:
“בחור, שא נא עיניך השמימה” וכשאתה מבקש להקים בית נאמן בישראל, הרי, שכל הערכים של נוי ועושר וכבוד וחן אינם נחשבים לערכיים יחסית, כמו אותה אמונה ודבקות ובטחון אדיר באלוקים, שהוא ינשים את כל המאמצים וההשתדלויות שלנו וההשקעה והאמצעים שיפרחו ויצלחו לנו… כי רק משם, מלמעלה… מהאלוקים יבואו האושר והשפע .
הזוית המחוטבת הזו שאינה תופסת שום משטח, היא סמל לבת ישראל צנועה ומעודנת, שאינה חורגת מהמסורת עליה היא התחנכה ואין בה מן העקמומיות והיא שומרת על צניעותה ונחבאת בירכתי הבית כמו אותה זווית מחוטבת שאינה חורגת ממקומה ואין בה עקמומיות…
בבת ישראל זו אין מן העריצות והשתלטנות וההתפשטות המגמדת את הזולת אך היא כובשת את הלבב בחום אימהי ואכפתי והאוהב שלה והיא בתור עקרת הבית, אכן, האחראית ליושר של שאר קירות הבנין שיהיה זה בנין יציב ואיתן על יסודות מוצקים של התורה הקדושה.
נערה זו מכנה עצמה כאורה (כעורה) על אף שהיא מבטאת יופי נדיר, יחוס מופלג ועושר אדיר אך היא מתרוממת ומתנשאת מעל ומעבר וערכים אלה כאילו אינם קימים עבורה והיא אינה מייחסת להם חשיבות יתר בהדרה וגאונה…
והיא היוזמת והמנהלת את האורח השוקק שבבית המשגשג בבינתה היתרה והיצירתית לטפח דורי דורות שגם הם יקימו בתים על משענת של זווית מחוטבת וצנועה..
היא המהנדסת… היא האדריכלית והמעצבת ובונה בית מאיר בישראל המקרין אור של אושר ושלווה ונועם ומנוחה ועונג ושלום לעולמי עד על יסודות התורה והמצווה.
(עפ”י לקוטי שיחות לרבי מליובאויטש חלק כ”ד )
(מעובד עפ”י קונטרס חינוך והדרכה לרבי הריי”צ ועפ”י פרוש המלבים פרק קמ”ד פסוק י’ב)
כתוב שנון ומרתק!
כל הכבוד
תודה רבה מעניין
יין