מאת: מילכה פריאל, סטודנטית
ישנה שאלה, האם תנועות נוער בעידן הדיגיטלי של 2022 עדיין רלוונטיות?
אם תשאלו אותי, אני אגיד שיותר מאי פעם.
בעיניי תנועות נוער מהוות תפקיד חשוב בפיתוח והעצמת בני נוער בכלל ובהוצאת בני נוער וילדים ממצבי סיכון ומצוקה בפרט ואנסה להבהיר את דבריי.
מפגש עם מציאות אחרת
אחד הגורמים שמשאירם ילדים ובני נוער במעגל הסיכון הוא העובדה שזה מה שהם מכירים.
הם נחשפו לתמונת חיים מסוימת, שהראתה להם עתיד מסוים ונורמות מסוימות. הם פגשו בדרך כלל הורים שעובדים בעבודות שוחקות ולא מתגמלות. הרבה מהם גדלו למציאות של עוני.
חלקם גדלו למציאות של “אלימות כפתרון בעיות”. להרבה מהם, מציאות החיים לא מחייכת. העתיד לא פתוח בפניהם כמו לילד שגדל בסביבה אחרת. תנועת נוער חושפת את החניכים לעולמות תוכן אחרים, שלא היו קורים לולא המפגש עם בני נוער אחרים מאוכלוסיות שונות. (כמובן שההשפעה של המפגש חיובית על הקבוצות האחרות בהדדיות).
בתנועת נוער במקום שבו גדלתי, יש הרבה ילדים בסיכון. אחד הדברים הכי חשובים שהיה לי כמדריכה, הוא להוציא את כל החניכים לטיולים בהם פוגשים חניכים משאר התנועה מכל רחבי הארץ. השקעתי בזה את מירב המאמצים, שלא ייווצר מצב שילד לא יוצא לטיול כי אין לו את האמצעים לכך. זאת כיוון שראיתי בעיניי את הממשק החשוב בין הילדים המקומות השונים, את ה-“אינטגרציה”.
האינטגרציה יוצרת מפגשים חשובים בין קבוצות שונות. כך ניתן לחדור מבעד “לבועה” שבה אותם נערים חיים ולהראות להם שישנם חיים אחרים.
שיח משמעותי
בנוסף, בתנועות נוער עוסקים בערכים במגוון דרכים שונות ומקוריות. אני מאמינה ששיח ערכי יכול לפנות לכל אדם. לעיתים מצטיירת תמונה שערכים ושיח מעמיק הינם נחלת האליטות והמקומות הנחשבים “איכותיים”.
לא כך הדבר.
עם שיח כנה, פתוח ורלוונטי ניתן להגיע ללב של כל ילד/ילדה נער/נערה. לדבר אליהם “בתכלס”.
עצם העיסוק בערכים גבוהים מרומם את האווירה, גורם לאנשים להרים מבט מעבר להתעסקות היומיומית שלהם בצרותיהם שלהם. כך אט אט חודרת ההבנה שיש משהו שהוא מעבר ל”אני הפרטי”. ערך זה נכון לכל אחד לאמץ, אך החדרת ערכים אלו לילדים/לנוער במצבי סיכון יכולה להגביה להם את המבט על החיים.
“שלא על מנת לקבל פרס
אכן זו שאלה מה מושך בני נוער להגיע גם כיום לתנועות נוער. תנועות נוער לא מספקות את ה”ריגושים” שהעולם שבחוץ מציע.
בדרך כלל מדובר בפעילות שגרתית ופשוטה.
אמנם מדי פעם יש אירועי שיא, אך השגרה היא לא “זוהרת”. גם אותם אירועי שיא לא משתווים לריגושים שקיימים היום אצל בני הנוער, ואצל נוער בסיכון בפרט, שחוצה את הגבולות בצורה קיצונית יותר על מנת להגיע לריגוש.
ההסבר שאני מוצאת הוא שכנראה יש משהו בפשטות הדברים, במפגש החברתי ובהתמדה שיוצרת חבורה איכותית שהמפגש ביניהם מפרה את כל הצדדים. בעולם שבו הרבה אנשים בוחרים את בחירותיהם משיקולים של “מה יוצא לי מזה” בלבד, השיח הערכי נותן מקום לדברים שהם מעבר לאינטרסים.
אם בני נוער שמגיעים ממצבי סיכון, יצליחו להתמיד במשהו שהרווח ממנו איננו חומרי, אלא מהותי וערכי הם יקבלו כלים משמעותיים וקריטיים של הבנת סדרי עדיפויות נכון יותר בחיים. סוגי ההנאות והבילויים של בני הנוער במצבי הסיכון יכולים להיות מושפעים לטובה מתנועת הנוער כיוון שיש בהם דברים אחרים מעבר לריגושים חולפים.
מסגרת לא פורמאלית
סיבה נוספת שאני רואה, שבכוחה של תנועת נוער לדבר לליבם של נוער בסיכון היא שזה מקום לא פורמלי. לעיתים מגיעים נערים אלה לחיכוכים עם ה”מערכת”. ההוראה הפורמלית לא מדברת אליהם ומרחיקה אותם מלנסות להקשיב ולקבל. מול מערכת החינוך הם נפגשים עם הצורך לספק ציונים, ולעמוד בכללים נוקשים. החינוך הבלתי פורמלי מאפשר צוהר לקירוב, כיוון שזה לא מאוד “מערכתי”.
השעות הן אחרות שמאפשרות אווירה שונה ומרעננת. המדריכים/המובילים של התנועה אינם מורים, בדרך כלל אינם מבוגרים והם מדברים לנערים בגובה העיניים. דרך זו מייצרת מפגש אחר, רצוני ופותח פתח לדברים אחרים לצוף ולהתבטא.
להעז לחלום
בתנועת נוער מדברים הרבה על להעז לחלום. להציב לעצמי חלומות, יעדים ולראות איפה אני ביחס אליהם ומה עליי לעשות כדי להגשים וליישם אותם. עולם המבוגרים, לעיתים מתייאש מהחלום. בתנועות נוער מעזים לחלום כל הזמן, לא מפחדים להציב מראה מול המציאות ולרצות משהו גבוה יותר. יש חוסר ציניות וחוסר ייאוש לגבי זה, ישנה חדוות נעורים שרוצה לשנות ורוצה שיהיה יותר טוב. החלום מייצר מציאות חיים גבוהה יותר. נער בסיכון שמגיע לתנועת נוער ונחשף לשיח זה, יכול להיתפס לשאלת חיים זו וזה כבר פתח גדול לשינוי, אם ירצה בכך. ההבנה שאפשר להעז ולחשוב על מציאות חיים אחרת, היא משנה חיים!
וואו איך רגשת אותי בדברייך מזדהה איתך ממש