מאת: רבקה ערנטרוי
א)לראות את הנשמע – לחוות את הזריחה של “האזרח” בסוכה:
אז מהו סוד הרחש שמביע האור המפציע ו”הזורח” של “בסוכות תשבו שבעת ימים, כל “האזרח” בישראל” (חומש ויקרא פרק כ”ג מ”ב) והבוקע מבעד לסכך הסוכך, המצל והחוסם את קרני החמה?
ומה שחות לנו דפנות הסוכה המגנות מפני חום השמש אך מבעדן בוקעות קרני הזריחה הזוהרת של שמחת החג?
חוש הראיה (סוכין) משדר לנו תמונה כללית ורדודה אך הקשב (הסכת) קולט את הפרטים הזעירים המעשירים כ”כ את הרשמים של התמונה ומשווים לה את העומק הטמיר ואת סוד העונג של הנשמה שלה.
לראות את הנשמע היא המסוגלות לחזות את פרטי הנשמע ולראותם כאילו הם עומדים מולינו חיים ושוקקים. זוהי המסוגלות לחוות את הרשמים העצומים של סוד זריחת העונג שבסוכה עד שהם יחלחלו לתוכינו ויותירו בנו את אותותיהם העצומים.
ב)פרידה, געגועים ועשן הקטורת המכפר וחיבוק אהבה של דפנות הסוכה:
אזי דווקא הפרידה הקשה כ”כ, שטילטלה אותנו לתוכי עולם של נסיונות ומעידה, כשאנו מאבדים שליטה ורסן, לפתע תהיה הפרידה הקשה, היא המעוררת בנו כיסופי ערגה וגעגועים לטוהר ונקיון וזוך והיא תהא המנשאת אותנו על ענן הקטורת והמנקזת את הזוהמה ומביאה התחזקות ותחושות לתשובה עמוקה והתקשרות של שיא באלוקים ביום הכיפורים…
ועשן הקטורת של קודש הקדשים ביום הכיפורים יתמר לו ויעלה לעולמות עליונים עד לרקיע השמיני, שם מבצבצים הכוכבים. שם שוכן מקור העונג האלוקי ושם מעורר עשן התשובה את עוצמת האהבה האלוקית אלינו כאותם ריגושי אב עזים הפושט את זרועות האהבה העזה שלו לחבוק את בנו מחמד ליבו, שסוף כל סוף שב הביתה.
וכשהאהבה הזו אינה נתפסת בחושינו המצומצמים בשל הזריחה המבהיקה שבה, היא נזקקת לעדות והוכחה על קיומה, היות והיא בוערת ומכלה.
וענן הקטורת ביום הכיפורים בו נשרפו י”א סממני הקטורת – העוונות המרים והפכו לזכויות של קטורת ריחנית מבסמת ומחיה, נמשך אח”כ כשבעת ענני הכבוד (במדבר) והחובקים כעדות לאהבת ה’…
דפנות הסוכה סוגרות עלינו כאדם המחבק את חברו ויוצר בתנועת החיבוק דגם של מעין סוכה במשך שבעת ימי החג.
ג)כוכבים מנצנצים בניצוצות של אור האהבה מבעד לסכך המצנן את הבערה:
שבעת רגשות אהבת ה’ השונים נמשכים אל העם במשך שבעת ימי החג בתור “אושפיזין” (אורחים) והסכך המצל מצנן את הבערה שבאהבה שלא תבער ותכלה ולכן סוכה שחמתה (שמש) מרובה מצילתה פסולה ורק ניצנים של אהבה בסמל של כוכבים מנצנצים מדגימים את ניצוצות האהבה באופן מזער ומוחשי.
הצל אינו מהווה חלק מהעצם ממנו הוא נמשך אך הינו בחינת עדות חותכת ומראה המשקפת את העצם ופרטיו.
הסכך אף הוא מהווה בחינת צל המשקף את האהבה האלוקית אל הבן ששב אליו ביום הכיפורים אך הרגשות המרכיבים את האהבה נעלמים ומסתתרים בסכך המצל בשל זריחתם הבוערת ושאינה מסתברת.
הסכך הינו מעין המשל המדגים וממחיש את הרעיון המופשט שבנמשל בכך שהוא מסתיר על הזריחה המסנוורת שבו, כך שמתאפשרת קליטה מזערת אך מוחשית של הרעיון המתבהר.
ד)התפיסה המוחשית באהבת ה’ בחג הסוכות היא המקור לשמחת החג:
ואולם, הקליטה המוחשית והחיה אך המזערת הזו של אהבת ה’ אל בניו השבים לאחר הפרידה והמתבטאת בנצנוץ הכוכבים הזעירים מבעד לסדקים שבמעטה הסכך, היא מקור השמחה של החג ובמשך שבעת ימי החג כשהקב”ה ממשיך את ריגושי האהבה השונים שהוא חש כלפי העם, מקבלים ריגושים אלה תדמית של “אושפזין” – אורחים הבאים לשמח את “האזרח” באורות של אהבת ה’ הזורחים..
האורות הנמשכים בחג באופן שהוא אינו תמידי – משמחים בחינת האורח שאינו שוהה תדירות בבית המארחים ואינו מלאה ומייגע אותם, אך הוא מהנה ומענג אותם היות והעונג הזה אינו נעשה נדוש ומאבד את טעמו.
בשבת נמשך העונג האלוקי באופנו הנסתר אך בחג העונג נגלה ולכן הוא מהווה את מקור השמחה..
ה)ניסוך מים שאובים ממעיין השילוח השליו מרגיע את אש שמחת החג:
ב”זמן שמחתנו” בחג הסוכות כשאהבת ה’ נמשכת מגבהים רוחניים נישאים של הרקיע השמיני בו מצויים הכוכבים והיא נשפלת עד למרגלות הרוקדים הגשמיים בשמחת תורה, שמחה זו עשויה להיות משכרת ומסחררת ומשתוללת ומובילה לזעם וקצף, היות וללוא רסן מרגיע תהא שמחה זו סוד להתפרצות גועשת ולכן בחג זה שואבים מים ממעין השילוח הזורמים ברוגע ושלווה ומנסכין על המזבח לצנן את בערת השמחה שמתבטאת אך בניסוך היין המביא לגאות וסערה.
ו)סוכה וסכך מגינים על הזוך והטוהר שבתפיסת חיינו:את האהבה הזו אנו ממשיכים ללב ע”י נענועי הלולב ומיניו בכך שאנו מקרבים אותם ללב.
ואולם, עת מפעפעים אורות אלינו לתוכינו והם נמצאים תחת שליטתנו, אנו עשויים, חלילה לסלף ולזייף את האמת של מהותם ולהשתמש בהם ככלים לשרת את פניותינו והאינטרסים האישיים שלנו…
לכן נוטלים את הלולב בסוכה, כדי שתהא בחינת מקיף ומגן סוכך על צביון תפיסתנו המקורי והטהור ממניעים המביאים לריקבון בשל לחץ חברתי ממאיר או שמא בשל התלבטויות והתחבטויות פנימיות בהתנהלותנו בעולמות אפלים
הסוכה והסכך יהיו בעזרת ה’ יתברך בחינת המגן על הטוהר והזוך והשמחה שלנו לעד. אמן.
חג שמח!
(עפ”י סדר תפילות מכל השנה לאדמו”ר הזקן שער הסוכות ושער הלולב)