מקשה תיעשה המנורה, הגיגים לפרשת בהעלותך
מאת: רבקה ערנטרוי
פרחים בקנה ואור בצריח:
אין זה קנה של תותח המחובר אל הצריח שבטנק והוא יורה זיקוקי אש מתנפצים של פגזים וטילי מלחמה קטלניים מאיימים מכוונים אל האוייב,
אך מתוך הקנה הזה של מנורת הזהב עולה שלהבת של אור ואהבה מתוך הלב היהודי והיא כה זכה וצלולה וכה בהירה ומלטפת ברוך ואיוושתה השוקטת בחשאי ובלאט מנחמת… מרגיעה וממשיכה מבינות כנפיה את ניצני השלום, האחדות… האחווה.
והקנה הזה הוא הרגש היהודי… הגעגוע… והוא עולה מתוכי אותה נקודת סמויה בציפור הנפש והיא כלה ועורגת… וכה חפצה וחושקת להתחבר עם אותו עונג אלוקי, קוסם לה ושובה את ליבה המתעורר.
אך הקנה הזה שמתוכו עולה השלהבת המאירה, נמשך למרבה התמיהה דווקא מתוך אותה “מקשה” והיא מגלמת את “הקושי” שבהסתרה שבתוך ההסתרה (מקשה) כשהחושך והקדרות הגלותיים האיומים מכסים ומאפילים על המודעות… על ההכרה… על תפיסת חיים בהירה כמו אותו “קש” (מקשה) המעלים על גרגר החיטה בתוכו והאדם “מקשה” ומשתאה – אלוקי, על מה ומדוע?
היהודי “מקשה” ושואל היות והתעלומה הזו של החושך ומעלימיו וההסתרה שבהסתרה חולשים מעל ומעבר לגדרי כלי תפיסתו ולו אף הרחבים ביותר…
אבל שם בנקודה סמויה בקנה לבו כמהים כיסופיו וערגתו לעולמות רוחניים המתנשאים ומתרוממים מתוך הרפש והוא נעשה כאותה “מקשה” אחת, מלוכד… מחובר ומאוחד עם היעד שאליו הוא מקדיש את חייו ללוא רטט והתלבטות וללוא רגשות מתפצלים.
הינו נטע ונצר לעם “קשה” (מקשה) עורף! והוא נחוש והחלטתי והוא נשבע אמונים:
“אלוקי, לעולם לא אעזוב… לא אתנתק ויהי מה!
והוא מזנק בתנועה של מסירות נפש וחולש על כל אותן קליפות וכוחות מתועבים המבקשים לעקור אותו משרשי נשמתו מבית ומחוץ ומאיימים לכבות את שלהבת היהדות המאירה את החשכה והעולה משבעת קני המנורה… והאויב משתולל ושואל לחבל בה בגחלת העם שתדעך ותיכווה חלילה ואולם, הינו כה נועז והוא מחרף את נפשו באומץ שאינו נתפס ממש כמו אותה קושיה, חידה נעלמת.
והוא נעשה לגביע המתנוסס מעל פני האדמה כגבעה מזדקרת וממשיך מתוך גביעו את הברכה לעם, את הזריחה שלא ילכו עוד במחשך אך שיראו את האור שבהסתרה שבהסתרה..
והוא צולח מעלי התפיסה וההכרה העצמיים שלו, מעלי שכל אנוש והוא מגלה שם את שלהבת המנורה את הנקודה הפנימית ביותר בלבו והיא נשגבה ואינה נתפסת אך היא המקור לרוח הגבורה הנועזת ששוקקת בעוצמה בתנועת מסירות הנפש שלו והיא מתנשאת מעל ומעבר ברוח עזה וקשת העורף של העם היהודי שלא להרפות ולא להניח ולא לשכוח את נצח ישראל לעולם.
והוא “מקושש” (מקשה) ומאגד את כל אותם “קשים” נפרדים ומלקט ניצוצות של אמונה ובטחון ואת כל אותם כוחות ופוטנציאלים שכמעט אבדו ונעלמו ומתחזק ונעשה קשוח כמו אותה “קשת” (מקשה) אשר מתיחתה מביא ל”התקשותה”…
והקשת הזו זורחת מתוך ההסתרה שבענן בשבעת גווניה, היא מסמלת את שבעת רגשות היהודי המתרוממים והעולים מלב המנורה שבו והוא נעשה מקשה – “מוקש” (מקשה) מדומה ומושווה לקל עולם הממשיך אל היהודי את כנפי האהבה… האור… האחווה והשלום באש עליונה העולה מתוך שבעת הקנים בסמל של שבעת הגוונים שבקשת.
ויבואו הגביעים המשוקדים – תלמידי החכמים וישפיעו אור לתלמידיהם – המה הכפתורים המחברים את הקנים ביניהם ובאזור החיבור האזור עבה יותר סמל ל: “מכל מלמדי השכלתי ומתלמידי יותר מכולן”.
היות וכשהאחד משפיע בדיבורו לתלמידיו, נבקעים אז שרשי הבינה שהם נשגבים מכוח החכמה והם ממשיכים למוחין אור חדש מאיר ומחכים וזאת בשל תנועת ההשפעה לתלמיד ומקום החיבור נעשה עבה יותר.
הפרחים בקנה המה התינוקות – עתידה של האומה
הירך היא המשענת התומכת ומגלמת את נשיא הדור
הקנה האמצעי הוא אב בית הדין המטה את לב העם אל אבינו שבשמים. הקנה האמצעי מסמל את הרצון אחריו נוטה הרגש,- “אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות”
שהרי, אם האדם חושק במשהו, אזי לא ירגיש ויתרגש מהיסורים הכרוכים בדבר חפצו, וכשהאדם מסיר את רצונו מדבר מה, על אף שהחפץ נאה ומביא עימו עונג ורשמי התפעלות, אדם זה לא יהנה מכך היות ורגשותיו נמשכים אחרי הרצון ורצונו אינו מעוניין בחפץ זה.
השלהבת של הרגש נמשכת אחרי הרצון.. הקנה האמצעי הוא הרצון והוא נמשך אחרי התענוג הפנימי הפונה אל קדש הקדשים, היות והרצון נמשך אחרי התענוג הסמוי בלב האדם הוא הנצוץ שאותו נטע ה’ בלב האדם בשלב של: “ויפח באפיו נשמת חיים”.
המנורה הזו שגבהה הוא י”ח אמה מגלמת את 18 החוליות שבשידרה ואשר בתנועה של התבטלות מוחלטת בכריעה והשתחוואה בתפילת שמונה עשרה היא נעשית לכלי בו נגלה הסוד, העונג הפנימי.
ושבעת הקנים מקבילים לשבעת המילים בפסוק א’ בפרשת בראשית:
“בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ”.
י”א הכפתורים מקבילים לפסוק א’ בספר שמות:
“ואלה שמות בני ישראל הבאים מצריימה את יעקב איש וביתו באו”
תשעת הפרחים מקבילים לתשע התבות בפסוק א’ פרשת ויקרא:
“ויקרא אל משה וידבר ה’ אליו מאהל מועד לאמור”
י”ז הטפחים ומשהו של גובה המנורה מקבילים ל17המילים בפרשת במדבר:
“וידבר ה’ אל משה במדבר סיני באוהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמור”
כ”ב הגביעים מקבילים ל22 התבות בפסוק א’ פרשת דברים:
“אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב”
המנורה הזו משקפת את נשמת היהודי… את התורה והיא עשויה זהב, מתכת שהיא נחושה וחזקה בסמל של יראת ה’ שהיא עמידה נועזת שאינה נכנעת אך מלאה וחדורה ביראת שמים יציבה וקיימת.
והגוון האדום הנוצץ והמסנוור הזה מגלם את העמידה הנחושה הזו של יראת השמים והיא מעוצבת כ”כ ואיש בעולם לא יזיז את האדם מעמדה מבוצרת זו.
הגביעים המשוקדים, הכפתורים והפרחים בקנה המה הצופן והקוד היהודיים… קמיע המגן והמשמרת לעם שיגלם בעמידתו הענווה והצנועה את המנורה הקדושה והזורה את אורה לתוכי ההסתרה שבהסתרה.
(עפ”י לקןטי תורה לאדמו”ר הזקן פרשת בהעלותך ועפ”י ספר הלקוטים לצמח צדק ליקוט “מנורה”)