מאת נעמה שמולביץ (סטודנטית לעבודה סוציאלית)
אחרי שנים של הזנחה, ולאחר שמצאו מקום שהם סוף סוף יכולים לקרוא לו בית, מקום שנתן להם יד לשבור את מעגל המסכנות – מושלכים ילדי פנימיות נוער בסיכון חזרה לרחוב.
שם, ברחוב התנאים הם לא אופטימליים ואף אחד לא מבטיח שהם לא יחזרו לחיות כמו הוריהם הביולוגיים. כך בעצימת עיניים ממשלתית מעגל המסכנות ואולי אף המסוכנות ממשיך להתגלגל.
בתור מי שעבדה עם נוער בסיכון, נמאס לי לעצום עיניים.
בארץ ישראל ישנם כיום כ330,000 ילדים, נערים ונערות המוגדרים כ”נוער בסיכון”.
ההגדרה לנוער בסיכון היא רחבה, החל משימוש באלכוהול וסמים קלים וכלה במעצרים ומחוסרי דיור.
על פי נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת הלימודים תשע”א התגוררו בישראל מחוץ לביתם כ-56,000 ילדים.
מדינת ישראל דרך משרד הרווחה נותנת מענה לילדים אלו ומסייעת להם, לילדים יש מספר אפשרויות ביניהם פנימיות, בתי ילד, צהרונים ועוד.
בעיניי נוער בסיכון הם נערים שנקלעו לסיטואציה.
אדם לא בוחר את משפחתו והנערים לא אשמים במסלול שהוריהם בחרו ללכת בו. הם לא אשמים בהזנחה, בהתעללות, בסבל והכאב הרב אותו הם חוו.
הפנימיות והמסגרות החוץ ביתיות נותנות לנערים תקווה, הן פותחות בפניהם שערים שהיו נעולים אצלם בכל-כך הרבה מנעולים.
אני ראיתי איך הנערים לומדים מחדש איך לסמוך על אדם, להאמין בטוב וביושרה של המציאות. פתאום יש אור בקצה המנהרה.
ואז מגיע גיל 18 ועל פי החוק הנוער כבר לא נחשב לקטין ולכן הוא אינו זכאי להמשיך לקבל תמיכה ממשלתית. מה זה אומר? שנגזר עליהם להתנתק מכל מה שהיה מוכר ובטוח, מאנשי הצוות שהם ראו בהם כמשפחה ולצאת אל העולם.
להגיע לגיל 18 זה תמיד קשה, אני זוכרת את מגוון האפשרויות שרצו לי בראש באותו הזמן: צבא, לימודים, אקדמיה וגם בירוקרטיה-בנק, ביטוח לאומי קופת חולים ועוד. ברוך השם היו לי את ההורים שלי שליוו ועדיין מלווים ותומכים בי. לנער שכרגע יצא מהפנימייה אין את הדברים האלה. האנשים שהוא קרא להם “אבא” ו”אמא” כבר רחוקים ממנו והוא צריך להתמודד לבד.
למה הנערים הללו צריכים להיות תלויים בארגונים פרטיים שלא מקבלים תמיכה מהכנסת?!.
הכנסת מפנה עורף לנערים שהושקעו בהם כ”כ הרבה משאבים ודווקא בשלב היציאה לחיים, הכנסת מרימה ידיים ומסירה אחריות, רגע לפני שהמעגל נשבר ואותם נערים יהפכו להיות מבוגרים משמעותיים ולא יחזרו בעקבות הוריהם.
אני מקווה שהכנסת תסכים לקחת את האחריות ותספק להם מעגל תמיכה נרחב יותר, שיעזור להם לצלוח את החיים בצורה הוגנת ושוויונית.